המרווח המתמיד שבין תחושה למילה

"על מה יש לתמוה? על אותו רגש הביטחון ועל אותה קורת רוח שמלווים את האדם בדיבורו, כאילו הוא מעביר באמת את מחשבתו או את הרגשתו המובעת על מי מנוחות ודרך גשר של ברזל, והוא אינו משער כלל, עד כמה מרופף אותו הגשר של מלים... הרי הדבר ברור, שהלשון לכל צירופיה אינה מכניסה אותנו כלל למהותם הגמורה של דברים, אלא אדרבא היא עצמה חוצצת בפניהם... מאחורי הפרגוד שלה רוח האדם המעורטלת מקליפתה הדיבורית, אינה אלא תוהה ותוהה תמיד". (ביאליק, 1953)

הפסיכולוגיה עוסקת רבות בהשפעתן של חוויות ילדות על הנפש, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחיי האדם הבוגר. על כן מעצם טבעה היא מכילה בתוכה את החיפוש אחר אינטגרציה בין עולם הילדות, שהמילים והשפה עוד אינן לוקחות חלק מרכזי בעיצובו, והוא מאופיין בחוויה חושית-רגשית לא מוגדרת או רציונלית, ובין חווית המבוגר, שלעיתים קרובות היא נטועה ומעוגנת באופן לוגי בתוך מבנים מילוליים.

פרויד (מיטשל, 2009) הגדיר זאת במונחים: 'תהליכים ראשוניים' (טרום-מילוליים ומונעי-פנטזיה), לעומת 'תהליכים משניים' (חשיבה במילים, מודעות, עקרון המציאות). מוקד הטיפול הפסיכואנליטי שפיתח פרויד, הינו הוצאה לאור של תהליכים ראשוניים והפיכתם למודעים דרך השימוש בכלי המילולי, כלומר- הדיבור אותם/עליהם. מיטשל (2009) מסביר זאת על ידי הדימוי הבא: בכדי שהאימפולס הילדי הלא-מודע ייהפך מודע, עליו לרכב כמו ב'שק-קמח' על גבי המילים. ואכן, מראשית דרכה הפסיכולוגיה מתמודדת עם הפרדוקס של סלילת נתיב לעבר מחוזות לא-מילוליים על ידי המילים, וניסוח התכנים העולים מתוכם, במילים.

במהלך השנים תאורטיקנים התייחסו לנושא מכיוונים שונים. סטרן (2005), למרות הכרתו בכוחה של השפה, מפרט את הקשיים שהיא מציבה בפנינו. הוא טוען כי במבט ראשון נראה אמנם כי השפה היא יתרון ברור וגלוי להגבהת החוויה הבין-אישית, מאחר והיא הופכת את חווייתנו האישית לברת שיתוף, מאפשרת לשני בני אדם ליצור חוויות הדדיות של משמעות, שלא היתה להן האפשרות להתקיים לפני יכולת ההבעה במילים, ולבסוף- היא מאפשרת לילד לבנות את סיפור חייו. אך האמת היא שהשפה הינה חרב פיפיות, מאחר והיא גם פוגמת ביכולתנו לחלוק את החוויה עם עצמנו ועם האחר, ויוצרת פער בינה כפי שהיא, ובינה כפי שהיא מוצגת במילים. בעוד שאנו מייחסים לתיאור המילולי את המציאות כפי שהיא, חלקי מציאות אחרים כמו תחושות וקלט חושי, נדחקים לפינה ומורחקים. לעומתו מבחינת סאליבן (מיטשל, 2009), שהציב את דיוק השפה מעל לכל, התנועה מן הטרום-מילולי למילולי מייצגת את בקיעתו של האנושי, המתקיים בתחום היחסים הבין-אישיים. גם אוגדן (2001), שחשיבתו הקלינית והתאורטית מתמקדת דווקא בחוויות טרום מילוליות, מאמין כי המטופל זקוק לפירושים מילוליים על מנת לארגן ולהכיל רגשות, תחושות ומחשבות קשות מנשוא. הפירושים עבורו אינם אינטלקטואליזציה, אלא סוכני הבנה ושינוי שהפוטנציאל הטרנספורמטיבי שלהם חיוני.

בטיפול באמנויות בכלל, ובתנועה בפרט, מושם דגש רב על ההתנסות והחוויה, מתוך אמונה כי הן מהוות ערוץ ישיר לתחום הלא-מודע או הטרום מילולי. Dosamantes-Alperson (1974) כותבת על מחקרו של Orenstein, המציג את הבסיס הביולוגי לשתי רמות החוויה: ההמיספרה הימנית של המוח אחראית ליצירתיות ומעבדת אינפורמציה באופן סימולטני ודיפוזי, ההמיספרה השמאלית, בניגוד אליה, אחראית על החשיבה האנליטית, השפה והעיבוד הלוגי. לדעת Dosamantes-Alperson, פסיכותרפיסטים צריכים למצוא דרכים אפקטיביות יותר בכדי לאפשר למטופל סינתזה בין שתי רמות החוויה. לטענתה החוויה התחושתית חייבת להקדים את המילים, שהן לא תמיד הדרך הטובה ביותר ליצור חיבור עם החוויה המורגשת, מאחר והן גורמות לאדם להיכנס יותר לעמדת התבוננות ופחות לעמדת משתתף פעיל ויוצר. דרך גישה טובה יותר הינה התמקדות בתחושת הגוף, שהינה פרה-וורבאלית וטרום-מודעת.

בהיבט של טיפול באמנויות Rogers (1993) אף מרחיקה לכת וטוענת כי החלק הטרנספורמטיבי הינו החוויה היצירתית עצמה. כלומר- האפקט של עבודת היצירה (שחרור, חיבור ל'תודעת משחק', הקשבה לאינטואיציה וניקוי פנימי)- הוא זה שיוצר את האפקט התרפויטי מחולל השינוי, גם אם לא נעשה מאוחר יותר עיבוד מילולי המעניק משמעות.

עם זאת, על פי הזרם המרכזי של תחום הטיפול בתנועה, חרף האלמנטים המשחררים והמזככים שבהוצאת אנרגיה וקתרזיס רגשי- הם כשלעצמם אינם מובילים לאינטגרציה פסיכולוגית. רק עיבוד החוויות התנועתיות-גופניות כשהן מעוגנות בגוף של תיאוריה פסיכולוגית, יאפשר השלמה וריפוי (גרוס, 2005). שחר לוי (2004) מוסיפה על כך וטוענת כי הגוף הרגשי זקוק להנחיה והזנה של משמעויות, בכדי להגיע לוויסות מוטורי-ריגושי. המשמעות, אם כן, מזינה את ההתנהגות הגופנית ומעמיקה את החיבור בין גוף, רגש ותפיסה.

אם כן, בתהליך המשלב חוויות גופניות-תנועתיות, נשאלת השאלה האם, ובאיזה אופן, ניתן להפוך את הלא-מילולי למילולי? האם קיימת שפה שתאפשר לחצות את גבולות הרציונל לעבר מחוזות לא-מודעים, ולהעניק להם משמעות והקשר תוך שמירה, או לפחות פגיעה מינימלית, באותו עושר חושי-רגשי שאין לו הגדרה או שם?

אליצור (1992) טוענת כי השפה חסרה במילים שיתארו את תחושותינו הפיזיות הפשוטות והראשוניות כמו כובד בבית החזה, גוש בגרון, פרפורי בטן, זיעה בכף היד. עם זאת האינפורמציה החושית-רגעית הינה חיונית לריפוי, מאחר והיא מחברת למה שיש 'כאן ועכשיו', בניגוד למה ש'אני חושב שצריך או יכול היה להיות'. באמצעות הבחנה זו נוכל להשתחרר בהדרגה מעריצותם של דפוסי מחשבותינו. לטענתה, כשהמילים נהיות חשובות מדי – החיים, הממשות, מוזנחים.

אם נחזור להתפתחות התינוק, תהליך היווצרות המשמעות אינו מתרחש באופן ספונטני, אלא בתיווך האם והדמויות המטפלות (מיטשל, 2009). גם במרחב הטיפולי על המטפל להיות אחראי על מעבר אורגני ואותנטי בין תהליכים ראשוניים למשניים, לנווט בין רמות ארגון החוויה השונות, ובדומה לאם, להתאים את שפתו ואת שימושו במילים, לשלב בו נמצא המטופל. התאמה זו אינה מובנת מאליה ולמעשה היא מעין חיפוש מתמיד אחר שפה טיפולית שתצליח ללכוד את המשמעות הסובייקטיבית של חווית המטופל, ולאפשר בה תהליך טרנספורמטיבי של שינוי.

רשימה ביביליוגרפית:

אוגדן, ת.מ. (2001). הקצה הפרימיטיבי של החוויה. תל אביב: הוצאת עם עובד

אליצור, א. (1992). ציפורים בראש, פרפרים בבטן וחיות אחרות: השימוש במטאפורות בתהליך הטיפולי. שיחות: ירחון ישראלי לפסיכותרפיה. כרך ו' (157-165)

ביאליק ח.נ. (1953). גילוי וכיסוי בלשון. מתוך: כל כתבי ביאליק, דברי ספרות, ת"א: דביר

גרוס, א. (2005). מבוא לתרפיה בתנועה. בתוך א. אור וד. אמיר (עורכות) בשפה אחרת - תרפיה באמנויות: סיפורי טיפול. בן שמן: הוצאת מודן.

לוי, י.ש. (2004). מהגוף הגלוי לסיפור הנפש הסמוי: פרדיגמה גופנית-נפשית לטיפול בתנועה ולניתוח שפת התנועה הרגשית. ירושלים: הוצאת דפוס פרינטיב.

מיטשל, ס.א. (2009). התייחסותיים- מהיקשרות לאינטר-סובייקטיביות. ישראל: תולעת ספרים.

סטרן, ד.נ. (2005). עולמם הבין-אישי של תינוקות. מושב בן שמן: מודן הוצאה לאור

Dosamantes-Alperson, E. (1987). Transference and countertransference issues in movement psychotherapy. In: The Arts In Psychotherapy. 14, 209-214.

Rogers, N. (1993). A path to wholeness. In: The creative connection: expressive arts as healing. CA: Science And Behavior Books.