העכשיו הוא מקלחת של חיים!
"דברים שמתפרקים הם מעין מבחן וגם מעין ריפוי. אנחנו חושבים שהעיקר הוא לעבור את המבחן ולהתגבר על ה"בעיה", אבל האמת היא שהדברים לא באמת נפתרים. הם מתאחים ומתפרקים. ואז שוב מתאחים ושוב מתפרקים. זה פשוט כך. הריפוי מגיע מהשארת מקום לכל זה לקרות. מקום לצער, להקלה, לאומללות ולשמחה" (פמה צ'ודרון- כשהדברים מתפרקים) אם נעצור רגע אחד ונתבונן היטב, יכול מאוד להיות שנגלה כי רוב חיינו עוברים בציפייה לא מודעת לרגע הזה שבו הדברים יסתדרו- הבית יהיה נקי, האהבה תהיה מושלמת, לא יכאב לי שום דבר, השמש תצא מן העננים... אז סוף סוף אוכל לשבת עם כוס קפה ולנוח במרפסת. אם רק אקבל את העבודה הזו, אם רק תיפתר הבעיה ההיא, כשהילדים יגדלו, כשהחובות יוחזרו וכו' וכו'... אז נחייה באושר ובעושר, ויהיה אפשר למסגר את החיים שלנו בתוך תמונה יפה ולתלות על הקיר במוזיאון. לא משנה כמה פעמים נוכחנו שזה לא עובד ככה. שבעיה חדשה נולדת מיד כשהקודמת נפתרת, ושההישג של אתמול, כבר לא מספק אותנו היום- אנחנו עדיין נאחזים בתקווה שהפעם זה באמת תלוי בזה. או שיום אחד, אחרי שאהיה מספיק חכמה/ מודעת/ שלמה/ בריאה- אוכל להתחיל לחיות כמו שחלמתי. אבל בעצם- בעצם, האמת היא, שאנחנו עומדים על אדמה זזה. שטבע החיים הוא שינוי מתמיד, תנועה, הפתעה. ליטוף ואז מכה. נפילה והחלמה. התפזרות והתכנסות. טיפוס איטי במעלה ההר ואז צניחה חופשית אל הלא נודע.
ההזמנה של תרגול המיינדפולנס, כמו שאומרת פמה צ'ודרון היקרה, היא "ההירגעות בעיצומו של הכאוס". ההבנה העמוקה שזה לא הולך להשתנות. אין באמת לאן להגיע ואין מה להשיג. גם אם נשיג את האהוב/ה, תעודה, עבודה המיוחלים- הם יתפוררו לנו בין הידיים (במובן המטאפורי של המילה 😉). אז אם נמאס לכם לחכות לאי פעם, הרחק- עכשיו זה הזמן עבורכם. וכשאני אומרת עכשיו- אני מתכוונת ממש עכשיו. ברגע זה ממש- איך החיים באים לידי ביטוי עכשיו? ועכשיו? ועכשיו? בגוף, בנשימה, בזרמים, ביחסים, ברצון, בתחושה, בלב, באינטואיציה, בתנועה. אין באמת זמן אחר. העכשיו הוא מקלחת של חיים.
